<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ל'</h1>
<h2>דף כג:</h2>
הא דתנן וכן שני אנשים זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני וכו' ובזמן שמעידין זה את זה הרי אלו נאמנין. לתרומה קאמר דאילו ליחסין דברי הכל בעינן תרי. כדתני' בגמ' חבירי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואין נאמן להשיאו אשה עד שיהו שלשה כו'. ונ"ל דלהשיאו אשה ויוחסין דכל הני שמעתא היינו כשמעידין עליו שהוא כהן בדוק כדתנן בעשרה יוחסין הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ד' אמהות. דאע"ג דידעינן דכהן הוא בודקין את אמו ואם אמו. וכיון שמעידין עליו שהוא בדוק משיאין אותו אשה בדוקה מד' אמהות ואין צריך לבדוק אחר בתו ומותרת לכהן המשמש על גבי המזבח בלא בדיקה. והיינו דקתני ואינו נאמן להשיאו אשה כדי להתיר בנם ובתם בלא בדיקה. ובדין [הוא] דהוה ליה למיתני ואינו נאמן להכשירו לעבוד אלא עדיפא מיניה נקט דשמעת לכולהו. דלמאי דמפרשי רבותיי קשיא לי טובא דאסרי' להשיאו אשה מיוחסת. ומשום מעלת יוחסין. והא אמרי' בי' יוחסין גבי ההיא משנה דהנושא אשה כהנת דכהן בודק אבל אשה אינה בודקת דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין. ועוד כיון דאוכל בתרומה וידעינן ביה דלאו עבד הוא מי גרע מישראל דנושא אשה מיוחסת. והא דקבעי [לקמן כ"ז ע"ב] מהו להעלות משטרות ליוחסין משום דקא סבר דכיון דכתיב בשטר כהן וחתימי סהדי לא חתימי סהדי אי לאו דכהן בדוק הוא מד' אמהות או ממיחסי לויה וכהונה. והאי דבעי מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין. הכי פי' אם יש עדים שנשא את כפיו אבל אין עדים שהוא כהן בדוק מהו להעלות ליוחסין להשיאו אשה בדוקה להתיר בנם ובתם בלא בדיקה. תיבע למאן דאמר מעלין מתרומה ליוחסין הני מילי תרומה דתחילת אכילתו לא התירו לו אלא על פי שני עדים משום עון מיתה ועל פי שנים עדים נמי מסקינן ליוחסין. אבל נשיאות כפים דאיסור עשה דכה תברכו אתם ולא ישראל שמא התירו לו על פי עד אחר ועל פי עד אחד לא מסקינן ליוחסין. או דילמא אפי' למאן דאמ' אין מעלין מתרומה ליוחסין דאכיל לה על פי עד אחד הני מילי תרומה דמית[א]כלא בצינעא ואין חושש אם העד משקר ולהכי לא מסקינן מתרומה ליוחסין. אבל נשיאות כפים דבפרהסיא אע"ג דעל יד אחד נושא כפיו מתחילה אי לא דדייק העד שאינו משקר לא מחציף נפשיה כדאמרי' גבי אשה שנישאת על פי אחד דדייקא ומינסבא. ומסקינן מנשיאות כפים דסמכינן על נשיאות כפים כמו שאם היה בדוק על פי ב' עדים. והכי סלקא שמעתא שפיר. אבל לפי פי' רבותינו קשיא לי טובא דמפרשין עון מיתה משום חומרא. אטו משום קולא וחומרא הוא משום שני עדים הוא שעל פי שני עדים מעלין ליוחסין דמה לי איסור מיתה ומה לי איסור עשה. ועוד למאן דאמר אין מעלין מתרומה ליוחסין הני מילי תרומה דמיתאכלא בצינעא. אטו משום צינעא ופרהסיא הוא משום עד אחד הוא דאין מעלין ליוחסין על פי עד אחד. וכל יוחסין דהא שמעתא להכשיר בנם ובתם בלא בדיקה. וכן מוכח לשון חזקה לכהונה דקא מיפרשא לאו ליוחסין. ולשון חזקה לכהונה לעבודה בלא בדיקה משמע. ומתני' דעשרה יוחסין בבדיקת אמהות. וההיא דמביא ראיה והא דלא תנא התם אין בודקין מן המזבח ולמעלה ולא מן התרומה ולמעלה ולא מנשיאות כפים ולמעלה למאן דאית ליה מעלין בכלל מזבח ודוכן איתנהו. ואע"ג דדוכן דהתם מיירי בשיר כדמפרש בגמר'. מאן דאמר מעלין מנשיאות כפים מוקי לה בדוכן דכהנים בגבולין. וכל שכן דמתרומה מעלין. ולמאן דאמר בערכין דעבדי כהנים היו משוררים אין מעלין מדוכן ליוחסין וכן מפורש התם. והא דר' העלה בן על פי אביו לכהונה זהו לתרומה כדמפרש. ודאמרי' בעשרה יוחסין [קידושין ע"ט ע"ב] דמביא ראיה על הבנים. ומוקי בגמר' בקדשי הגבול לריש לקיש דהאב אינו נאמן הנהו קדשי הגבול לא דמו לקדשי הגבול דהא שמעתא. דהכא מיירי ביוחסין דבדיקה לשמש על גבי המזבח. הילכך [קרי] קודשי הגבול תרומה ונשיאות כפים. והתם בגמ' מיירי ביוחסין דקורבה דנהרגין זה על זה כדמוכח שמעתא דקאמר ואזדה ר' יוחנן לטעמיה דאמר ר' יוחנן סוקלין על החזקו' ועל פי אביו לא קטלינן ליה. והאי ייחוס לא ייחוס כהונה כדאמרי' בשילהי בתולה נישאת כאן להחיותו כאן לייחסו דההוא ייחוס לאו במעלות יוחסין קאמר הילכך קרי קודשי [הגבול] יוחסין ותרומה ונשיאות כפים ובדיק' ד' אמהות. תדע דמתני' דהתם בבדיקה קא מיירי דכל מילי דלא שייך בנהרגין זה על זה קרי קדשי הגבול. ודאמרי' בי' יוחסין אמר רב יוסף כל שסיחתו בבבל משיאין לו אשה ההיא משום פסולין דשכיחי התם. אבל יוחסין דהכא אפי' במוחזקין שהן כשרין כו'. ומעלין מתרומה דהכא דמוחזק לן באימיה דהא דכשירה ולא שפחה ומעלין מתרומה דגבי אין חולקין תרומה לעבד בדלא מוחזק לן באימיה אי כשירה אי שפחה. הילכך היכא דחולקין אין מעלין דדילמא עבדא הוא. והיכא דאין חולקין מעלין. ויוחסין דהתם הכשר קהל. ומעלין מתרומה דהכא מאכילת תרומה. ומעלין מתרומה דגבי עבד מחילוק תרומה.
